חלוקת מוניטין ויכולת השתכרות בין בני זוג בעת גירושין 

השקעת בעצמך? תתכונן להפריש סכומים לבן הזוג השנימוניטין ויכולת השתכרות כנכס בר איזון בעת פירוד בני הזוג
 

מאת: עורך הדין אברהם זאדה הרפז' - עורך דין גירושין .

כידוע על בני זוג אשר נישאו מ-1974 ואילך חל חוק יחסי-ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1973 (להבדיל מ"הלכת השיתוף" אשר חלה עד לתאריך זה).

חוק יחסי ממון מאפשר איזון משאבים תוך חלוקת משאבים מאוזנת, דהיינו אף קביעה כי צד ישלם למשנהו אם בכסף ואם בשווי כסף את ההפרש על מנת לגרום לאיזון בין הצדדים על מנת שצד אחד לא יצא כשהוא נשכר על חשבונו של הצד השני.

אך מה קורה כאשר צד כלשהו היה אחראי משך כל שנות הנישואין על ניהול משק הבית וטרח על גידול הילדים, בעוד שהצד השני פיתח עצמו בתחום הקריירה, בתחום המוניטין, בתחום כושר ההשתכרות, בתחום ההשכלה וכו' הרי שאם עשה זאת צד אחד, הרי שבעת הפירוד, ימצא עצמו צד זה כבעל יתרון ברור על משנהו שכן כל חייו פיתח את ההון האנושי הטמון בו ואשר מאפשר לו כעת יכולת השתכרות נאה, בעוד שהצד השני אשר היה אמון על מטלות הבית, מוצא עצמו לאחר הפירוד כמחוסר אפשרות להשתכרות נאותה זו.

הדעת אינה נותנת כי מצב זה יתאפשר במערכת משפט השואפת לצדק חברתי ולפיכך ניסה בית המשפט משך השנים, לאזן בין הדברים שכן בנוסף לחוסר הצדק בחלוקה שאינה שיוויונית אף קיים אלמנט הציפיה, קרי הצד אשר היה אמון על גידול הילדים ציפה כל העת כי יזכה בבוא היום לפירות פרי עמלו וכי המוניטין והיכולות אשר צבר הצד השני - יהיו אף פרי נחלתו.

בעבר לא נהגו בתי המשפט לחלק את המוניטין ואת יכולת ההשתכרות כנכס בר איזון, בהמשך נהגו להתייחס למוניטין וליכולת ההשתכרות כנכס בר איזון רק במקרים בהן אי השיוויון שנוצר בעקבות אי חלוקתם - היה קיצוני ויצר חוסר שוויון מהותי. בשנים האחרונות חלה תפנית בייחסו של ביהמ"ש לעניין תוך נטיה להתייחס למוניטין וליכולת ההשתכרות כנכס בר איזון אך פסקו כן במקרים בהם הוכח כי אי קידומו של בן הזוג השני נבע מכורח הנסיבות תוך שהדבר נכפה עליו ולא נבע מתוך בחירה אישית של אותו צד שלא להתקדם - מקום בו יכל להתקדם ברכישת ידע ומוניטין.

כיום, המוניטין וכושר ההשתכרות מאוזנים מקום בו ישנו מחד, מקרה קיצוני של חוסר שיוויון ביכולת ההשתכרות ובמוניטין, ומאידך - ויתור מצד הצד השני אשר איפשר את התקדמות הצד אשר צבר את יכולת ההשתכרות והמוניטין - תוך כדי שקילת הגורם לאי השיוויון במשאבים - קרי האם ויתר הצד החלש מאונס בהתאם לנסיבות, או שהיתה לו האפשרות להתקדם והוא ויתר על אפשרות זו. כל זאת במסגרת תפיסה של צדק חלוקתי המונע עיוות בעת חלוקת המשאבים בעת הפירוד מחד, וכן ציפיה כי משאב זה יחולק בעת הפירוד מאידך.

לפיכך, נראה כי בתי המשפט פירשו את התיקון לחוק יחסי ממון באופן שיכולת ההשתכרות והמוניטין, יחולקו בין בני הזוג במקרים מסויימים, באופן שהדבר ניתן לשיקול ביהמ"ש. דהיינו, בנסיבות מסויימות, יסטה ביהמ"ש מחלוקה שווה של הנכסים, באופן שעל צד מסויים יהא לשלם למשנהו את שווים של הפערים בין הצדדים לגבי מוניטין ויכולת ההשתכרות.

מהם נכסי קריירה כפי שעולה מפסקי הדין שלהלן:

המדובר בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי.

"נכסי הקריירה" הם נכסים אישיים וטבועים באדם. להבדיל מנכסים אחרים שצוברים בני הזוג, אין זו שותפות המצריכה לכאורה פירוק שיתוף -  המדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק. יובהר, כי בדברנו על כושר השתכרות אין אנו עוסקים ב"נכס עתידי" כי אם בנכס בר-קיימא, שפירותיו יצמחו ויבשילו ברבות השנים. כושר ההשתכרות נוצר וקיים. הוצאתו אל הפועל היא שתעשה בעתיד. במובן זה, אין הוא שונה מכל נכס, שמחירו משקף את האפשרות להפיק ממנו רווחים בעתיד.

כללי החלוקה והאיזון ייקבעו ממקרה למקרה. אין דומה המקרה של בני זוג שהתגרשו מספר שנים לאחר שנשאו למקרה של שניים שהתגרשו כעבור שני עשורים. אין דומה המקרה של בני זוג שפיתחו לעצמם קריירה במקביל, למקרה של בן זוג שוויתר על התפתחותו המקצועית על-מנת לאפשר לשותפו-לחיים לקדם את כושר השתכרותו לרווחת המשפחה.

כיצד מאוזנים נכסי הקריירה, המוניטין וכושר ההשתכרות - האם כתשלומים עיתיים או תשלום חד-פעמי?

ככל שהדבר אפשרי ומועיל, נוהגים בתי המשפט לפסוק על פי שיטת התשלום החד-פעמי. הטעם המרכזי לכך הוא הימנעות משימור קשר כלכלי בין הצדדים אם אין הם רוצים בכך. בדרך זו יכול גם בן-הזוג מקבל התשלום לתכנן את עתידו על סמך הסכום שקיבל באופן וודאי אולם אין לקבוע מסמרות.

להלן ולהמחשה, יובאו שני מקרים בהם חייב ביהמ"ש את הבעל לשלם לאישה תשלומי איזון המגלמים את הפער ביכולת ההשתכרות ו/או במוניטין שצברו.

המקרה הראשון הינו "בעמ 4623/04 פלוני נ' פלונית - אשר שם נפסק לטובת האישה פיצוי בסך 250,000 ש"ח כאשר שם נאמר:

?הגענו לכלל מסקנה כי יש לפסוק למשיבה סכום של 250,000 ש?ח ? סכום זה משקלל את הפער בפיתוח כושר השתכרותו של כל אחד מבני הזוג עקב הנישואין ? על הכנסותיו של המבקש והמוניטין שרכש ? והמחויבות שנטל על עצמו המבקש מעצם יצירת הפער, וכן את האפשרות של תפנית בחייו המקצועיים של המבקש?.

המקרה השני הינו תמש 001933/09 אשר שם נפסק לטובת האישה פיצוי בסך 144,000 ש?ח כאשר שם נאמר:

? ובהתחשב בחיוב במזונות כמפורט לעיל, ובכך שהנתבע בא לנישואין עם תואר במינהל עסקים, ובכושרו האישי הטבעי כמפקח רכישה, יעמוד ההפרש החודשי על 3,000 ש?ח כך שהסכום לארבע שנים יעמוד על 144,000 ש?ח? משכך נקבע כי מחלקו של הנתבע לפני עריכת איזון המשאבים יופחת סך של 144,000 ש?ח לטובת התובעת.

הנסיבות כפי שנוסחו בפסק הדין במקרה הראשון הינם:

האישה היתה המטפלת העיקרית בילדים.

החישוב יעשה לתקופה של ארבע שנים מאחר והילדים יהיו בקרבת האישה למשך כ-4 שנים.

ההפרש בין הכנסות הנתבע לאלה של התובעת עמד על 15,000 ש?ח לחודש לערך. יש גם להתחשב בחיוב במזונותשהוטל על הנתבע בסך 3000 ש"ח לכל ילד לחודש, וכן בכך שרכש את השכלתו עוד טרם נישאו הצדדים, ואף בכשריו האישיים במקצועו כמפקח רכישה בחברת ביטוח.

בסיס ההפרש בין הכנסות הצדדים עומד על 8,000 ש?ח לחודש (היום הכנסת התובעת למעלה מ- 9,000 ש?ח נטו ושל הנתבע כ- 25,000 ש?ח נטו).

בהתחשב בחיוב במזונות כמפורט לעיל, ובכך שהנתבע בא לנישואין עם תואר במינהל עסקים, ובכושרו האישי הטבעי כמפקח רכישה, יעמוד ההפרש החודשי על 3,000 ש?ח כך שהסכום לארבע שנים יעמוד על 144,000 ש?ח.

משכך נקבע כי מחלקו של הנתבע לפני עריכת איזון המשאבים יופחת סך של 144,000 ש?ח לטובת התובעת.

הנסיבות כפי שנוסחו בפסה"ד במקרה השני הינם:

הנתבע הוא רואה חשבון עצמאי ואילו התובעת היא יועצת חינוכית? כושר ההשתכרות הגבוה יותר של הנתבע? נרכש עקב המאמץ המשותף של שני בני הזוג, כאשר התובעת תורמת למאמץ המשותף הזה, בכך שהיא שיחררה את הנתבע מדאגה למשק הבית ולגידול הילדים ואיפשרה לו לפתח את הקריירה שלו כרואה חשבון עצמאי? לאחר הפירוד והגירושין נוצר מצב לפיו לנתבע הכנסות מעבודה הגבוהות בהרבה משל התובעת ואף ההכנסות מדמי השכירות בגין כל הנכסים מתחלקות שליש לתובעת ושני שלישים לנתבע.

?הגענו לכלל מסקנה כי יש לפסוק למשיבה סכום של 250,000 ש?ח נכון ליום פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה. סכום זה משקלל את הפער בפיתוח כושר השתכרותו של כל אחד מבני הזוג עקב הנישואין ? על הכנסותיו של המבקש והמוניטין שרכש ? והמחויבות שנטל על עצמו המבקש מעצם יצירת הפער, וכן את האפשרות של תפנית בחייו המקצועיים של המבקש. ?

כידוע שופטים בבתי משפט לענייני משפחה מאמצים גישות שונות בכל הקשור לענייני המשפחה, אם בנושאי מזונות, מדור, ואם בנושא חלוקת המשאבים.

כאמור, בין יתר השיקולים אשר נלקחים ע?י ביהמ?ש בבואם לדון בהתייחסם למוניטין כנכס אשר ניתן לחלקו, ניתן למצוא את שיקול ?הויתור מבחירה?, קרי, האם ויתר אותו צד על התקדמותו בעוד שהיתה באפשרותו להתקדם בנסיבות אותו מקרה והוא בחר שלא לעשות כן לבין צד אשר הנסיבות לא איפשרו את קידומו.

לשם המחשת העניין ננתח מספר פסקי דין אשר יצא מפרי מדרשו של ביהמ?ש לענייני משפחה בירושלים אשר הימנם ניתן לעמוד על הנסיבות בהן המוניטין וכושר ההשתכרות לא אוזנו:

מקרה בו לא הכיר בית המשפט בתשלום תשלומי איזון בגין מוניטין וכושר השתכרות (להלן החלקים הרלוונטי לעניין מפסק הדין):
הנתבעת טוענת כי, בכך שבמהלך שנות נישואיה לתובע ויתרה על התפתחותה האישית והמקצועית לטובת הטיפול בכל ענייני הבית וצורכי המשפחה, אפשרה לתובע לרכוש ?נכסי קריירה? ? כישורים, מומחיות, ניסיון ומוניטין אישי בתחום עבודתו כרופא, המיתרגמים לכושר השתכרות גבוה. לפיכך, היא טוענת, גם לה חלק ב?נכסי הקריירה? שרכש התובע ויש לקבוע את גדר זכאותה בהם.

?

אשר לתובע ? אין חולק כי במהלך שנות נישואיו לנתבעת התפתח רבות מבחינה מקצועית וכיום הוא רופא מומחה המועסק בבית החולים ? בירושלים; התובע איננו בעל קליניקה פרטית כי אם שכיר בבית החולים ?. לפיכך, והיות ואין בבעלות התובע קליניקה פרטית, השאלה העומדת לדיון הינה האם לנתבעת זכויות במוניטין האישי שרכש.

לאחרונה נקבעה בבית המשפט העליון ?הלכת פלונית?, לפיה חלה חזקת השיתוף גם על נכסי קריירה, לרבות מוניטין אישי. וכך, בין היתר, נקבע שם:
?לפי דרכה של הלכת השיתוף, אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, זאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו, לאמור: בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר השתכרותו.  

?
התחשבנות על תרומה אינדיווידואלית אינה עולה בקנה אחד עם אופיים הרווח של הנישואין. ככל שצדדים רוצים להיכנס למסגרת של נישואין ולקבוע הסדר אחר ביניהם, עליהם להסכים על כך מפורשות. במסגרת אותו ?הסכם מכללא?, כך נראה, אין זה סביר לומר שבן-זוג אחד הסכים לוותר מעצמו ולסייע בפיתוח כושר ההשתכרות של בן-הזוג האחר, מבלי שהובטח לו ליהנות מכך במקרה של גירושין.?  

בע?מ 4623/04 ? פלוני נ? פלונית . תק-על 2007(3), 3215. ההדגשה שלי, נ.מ.

? בפסיקה כבר הובעה הדיעה כי מוניטין אישי הוא נכס בר חלוקה האמור להיכלל גם במסגרת איזון המשאבים בין בני זוג (ראה החלטתו של כב? השופט רובינשטיין בבע?מ 5879/04 פלוני נ? פלונית, פ?ד נט(1), 193?.
בבע?מ 4623/04 הנ?ל אף מציין כב? השופט ריבלין כי ?התפישה המתאימה לחלוקת ?נכסי הקריירה?, גם בגדר הלכת השיתוף, דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים. יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף.? (ראה פסקה 21 לפסק הדין).

אם כן, אין מניעה לכלול בנכסי האיזון גם נכסי קריירה שנרכשו על ידי בני זוג במהלך שנות נישואיהם.

ועם זאת, נקבע כי ?הפתרון לכל מקרה יקבע לפי האיזון הפרטני בחייהם של בני הזוג שיבואו בפני בית המשפט? וכי ?הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם ? פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו? (ראה פסקאות 11 ו- 23 לפסק הדין בבע?מ 4623/04 הנ?ל, ההדגשות שלי, נ.מ.).

אכן, מרכיב הויתור שעשה כל אחד מבני הזוג עבור העזר שכנגד הוא מרכיב משמעותי; בעבר חיוויתי אף אני את הדעה כי אם יהיה מקום להכיר במוניטין או בכושר השתכרות כנכס משותף ולחלקו בין בני הזוג, יהיה זה בנסיבות בהן נוצר אי שוויון ופגיעה באחד מבני הזוג, שכן אותו בן זוג אשר תמך כלכלית בבן הזוג רוכש המוניטין או כושר ההשתכרות, דאג לצרכי הבית והילדים ? לא רכש מקצוע לעצמו, ולאחר שבן הזוג האחר רכש את המוניטין או כושר ההשתכרות נטש אותו בן זוג את בן הזוג התומך (ראה פסק דיני בתמ?ש (ירושלים) 5704/01 ? ר.א. נ? א.א.  תק-מש 2003(4), 534).

נסיבות אלה אינן מתקיימות בענייננו.  

אכן, עוד טרם נישואיו בחר לעצמו התובע אפיק מקצועי תובעני במיוחד והחל במסע הכשרה ארוך ומפרך;  אולם יודגש, כי עת נישאו הצדדים רכש כבר התובע את מקצועו כרופא, והתפתחותו המקצועית הושתתה על עבודתו בבית החולים, ברם, כאמור, היסוד העיקרי, ההשקעה בלימודים היתה מאחוריו עת נישאו הצדדים. עם זאת, מטבע הדברים, כשהחלו הצדדים את חייהם המשותפים נוצרה ביניהם חלוקת תפקידים מסוימת, בין היתר, על רקע עיסוקו של התובע; כך הייתה הנתבעת ל?בן הזוג הביתי? ולא החזיקה בעבודה קבועה כלשהי לאורך שנות הנישואין. ואולם, מגירסת הנתבעת עצמה עולה כי לא הייתה מנועה מלעשות כן, לו רק חפצה בכך.  כאמור, במהלך שנות נישואיה השלימה הנתבעת תואר ראשון ביחסים בינלאומיים, לקחה קורסים בשמאות מקרקעין ובגישור ועתה לומדת משפטים. כן, במהלך השנים 1995-1996 עבדה בחברת ?הארגז?.

העולה מן האמור הינו כי, אף שנטל הבית והמשפחה הוטל בחלקו הארי על כתפי הנתבעת, הרי לא נכפה עליה ויתור משמעותי מבחינה מקצועית ואין ענייננו במקרה בו הוקרבה התפתחותו המקצועית של אחד מבני הזוג, על מזבח זו של בן זוגו.

בנסיבות אלו אינני מוצאת הצדקה לאיזון ?נכסי הקריירה? שרכש התובע במהלך שנות נישואיו לנתבעת.

ואף אם היה מקום לקבוע חלוקת מוניטין אישי של התובע ברי שהיה מקום לעשות כן גם ביחס לתובעת אשר הינה תלמידת מכללה למשפטים, ויש צפי שתתפתח מקצועית וכלכלית.

מקרה נוסף בו לא הכיר ביהמ?ש בתשלום תשלומי איזון בגין מוניטין וכושר השתכרות (להלן החלקים הרלוונטי לעניין מפסק הדין) (תמש012651/06):

בכתב ההגנה טען הנתבע כי אם יקבע כי יש לאזן נכסיי הצדדים כי אז יש לכלול בנכסי האיזון את המוניטין של התובעת כבעלת תואר דוקטור.

?

למעלה מהצורך יצויין כי לא הוכח שהנתבע הקדיש מזמנו או הקריב את הקריירה שלו  לצורך לימודי הדוקטורט של התובעת.

אכן, לאחרונה נקבעה בבית המשפט העליון ?הלכת פלונית?, לפיה חלה חזקת השיתוף גם על נכסי קריירה, לרבות מוניטין אישי.

?

נסיבות אלה אינן מתקיימות בענייננו.

כאמור, הנתבע לא הקריב דבר לצורך לימודי הדוקטורט של התובעת, היא זו שעם לימודיה דאגה וטיפלה בילדים ובבית. לכך יווסף שבעניננו אין מדובר בתובעת אשר ?השיאה כושר השתכרותה? כדברי כב? השופט ריבלין בעוד הנתבע נותר בעל כושר השתכרות ירוד ופחות ממנה, בעניננו ההיפך הוא הנכון, לנתבע כושר יוזמה וניהל פרוייקטים, הוא זה שהביא הכנסות ולא התובעת.

?

משכך נדחית התביעה למוניטין המוזכרת בכתב ההגנה של הנתבע.

 הכותב הנו עורך דין גירושין

אין באמור לעיל בבחינת יעוץ משפטי ובכל מקרה יש להתייעץ עם עורך דין דיני משפחה על מנת לקבל חוות דעת אישית.